לא שזה תירוץ, כי אני לא באמת עושה שום דבר משמעותי עם הזמן שלי מעבר לבזבוז זמן ברשת, איסוף לינקים ("אולי אני ארצה יום אחד לכתוב על זה פוסט"), וצפייה בפרקים של סדרות שכנראה-יש-סיבה-שלא-טרחתי-לראות-עדיין.
ישועה? מישהו? בינתיים רק "אני, אנסטסיה", שנרכש לאחר התלבטות (החבאתי אותו, וחזרתי יום לאחר מכן לקנות) במבצע של דיונון, במכללה, מספק קצת נחת. אני קורא בהפסקות, בעיקר (לא נעים להודות) בשירותים. "ליקוי ירח" יפהפה, אם כי לא סיימתי אותו, ו-"סרטים" היה שילוב של בנאליה וקלישאות-נשיות ומציאות סטודנטיאלית-רגשית מוכרת היטב. אני רוצה להמשיך, רוצה לנעוץ שיניים עד הסוף, כי באמת שכבר נבנה איזהשהו רעב, בינתיים, אבל אין זמן. לא, זה לא מדוייק. הזמן ישנו. אני פשוט עסוק מדי בנוירוזה ואובססיה ומעקב אחרי מחוייבויות (במקום, מחיקתן המיידית מרשימת הטו-דו הקטנה שיושבת לי על הסטטוס-באר כמו צרצר על כתפו של ילד מעץ).
הערב יומולדת עם החברים מגזרת הדרום, אחרי שביום ה', בערב עצמו, סעדתי את עצמי לדעתי בסושי ומיני שרצי-ים. מחר - המציאות kicks back in, והגיע הזמן למועד ב' השני של התואר.
אבל לפני הכול, קריוקי, הלילה.
*אה, וגם: בלוגרים "מקצועיים" זה חרא של עם.
[/caption]