יום שישי, 13 בנובמבר 2015

נשיקה בעיטה נשיקה: הת'ר נובה בהופעה חיה בבארבי

המפגש של הת'ר נובה עם הקהל של הבארבי בתל אביב, ברביעי האחרון, התגלה כפלא שארך מעל שעתיים. בהן סירנה בשר ודם עמדה שם, מבצעת שירים חדשים לצד ישנים נדירים, שחלקם, גילוי נאות, טבועים לי ב-DNA כאילו נולדתי איתם. זה היה קצת כמו לרכב על אופניים מוזיקליים, ברצף בלתי נגמר של המנונים אינטימיים וקול כמעט לא אנושי ביכולותיו, גם אחרי כל השנים האלו. אולי יותר מאי פעם.
את הת'ר נובה אני מכיר מאז שתומר (נראה לי שזה היה שמו) המוכר המגניב שעבד בטאואר רקורדס, ראה אלו אלבומים אני קונה ממנו ואמר לי ששווה לי לנסות לשמוע אותה, אי שם בשלהי התיכון, תחילת מילניום. היות וזה היה האיש שבזכותו גיליתי את דפש מוד, בין היתר, הקשבתי לו ולה.
שלושה שירים באוזניות בעמידה שם, בקיוביקל הצהוב באמצע המשביר לצרכן שחלש אז על מגרש כדורגל שלם, הספיקו לשכנע אותי ומאז האלבום Wonderlust שהוקלט בהופעה חיה בגרמניה, הוא חלק ברור מהגו-טו מיוזיק שלי למצבי רוח מסויימים, כמו אלבום הבכורה Oyster, אלבום ההופעה Live from the Milky Way ועוד. ההגעה שלה לארץ הפתיעה אותי, וכמה שבועות לפני ההופעה ניסיתי להבין מגוגל איך נראים הפלייליסטים בשנים האחרונות, ומהודעה בפייסבוק שעליה הת'ר ענתה כאחת האדם.
בתגובה לתגובה האדיבה והנעימה שלה שאין ספק שכתבה במו ידיה, אותן ידיים בהן ציירה עטיפות אלבום ואיורים אקספרסיביים אחרים שחלקם היו אמורים להמכר גם בתל אביב, וכנראה אזלו לפני שהגעתי, ציינתי כמה שמות של שירים שחשבתי שאין סיכוי שינוגנו. בתקווה לאחד או שניים מהם, והיא אמרה שיהיו כמה שירים וותיקים גם.
אז הנמכתי ציפיות אבל בלי קשר אליי כנראה, יצא שבאותו ערב היא ניגנה את כל השירים שהזכרתי (אז תאשימו רק אותי בזה שלא היה Walk This World. לא ציינתי אותו כי כמו כולם, הנחתי שינוגן, אבל מבחינתי באמת שחסרונו לא הורגש לאור מה שהלך שם. ואם תהיתם, הוא היה אמור לזכות דווקא לביצוע שהוחלף בשיר אחר, לבקשת אחד הנגנים. זה ששאל אם הוא באמת נראה כמו שרון מולדאבי).

יצירת המופת הקטנה והמצמררת Island הגיחה שלישית, והשאירה אותי עם פה פעור. "הוא מפחד להכות אותי עכשיו, יביא לי פרחים במקום. אני צריכה אי, מקום לשקע בו אבן, אני צריכה אי, מקום לקבור אותך", זכר למערכת יחסים הרסנית שעליה שרה באלבום הבכורה שלה. אחריה עלו ובאו גם הווטרנים המנוסים Paper Cup הענוג ("והכול עומד כה במקום כשאתם רוקדים \ הכל מסתחרר כל כך מהר \ והלילה בכוס חד פעמית \ כשאת רוצה שימשך"), Truth and Bone, הלהיט הדוסון-קריקי London Rain, ועוד בחירות משובחות כמו Winterblue, Heart and Shoulder ואז Sugar העדין והאלים כל כך בו זמנית, כשאני ממלמל שוב ושוב "לא נכון", "אני לא מאמין" וכן הלאה, וזכו כולם לביצועים מצויינים. כשאחרים שרו בקול רם מספיק, יכולתי גם אני.

בין לבין הת'ר ביצעה שירים חדשים ומוצלחים לא פחות ברובם, והם בדרך כלל החלק החלש והמבאס בהופעה של מי שאהבת נורא, בעיקר בשלהי התיכון, ומאז בעיקר חרשת על אלבום הופעה ישן ומושלם שלה. הריסות פומפיי נתנו לה השראה לשיר עדין אחרי שלקחה את בנה למסע משם, ושיר יפה אחר נכתב על הפרידה שלה מימי ילדותו האחרונים. "כדור הארץ יצטרך להכנע ביום מן הימים", היא שרה לבנה הקטן, "מישהו ימצא את עצמותינו".
הפנינים, חדשות וישנות, נצצו כל הלילה, תוך כדי שהיא ושני מלוויה מחליפים בין גיטרות, צ'לו, פסנתר, תופים, לרגעים היא על גיטרה ואז בורחת לקלידים, או יוקללי קטן, או מקלדת-נשיפה-כזו ועוד. כאילו תזמורת שלמה עומדת על הבמה, רק מחכה להשלים את הקול הנקי והמדוייק, נטול המאמץ ומלא הכוונה שלה.

בשלב מסויים זה הציף גם אותה בחזרה, והיא אמרה את מה ששרה בטנס מקייז צ'ויס והרבה אמנים אחרים שיצא לי לשמוע ורגילים לקהל אירופאי עומד ומהנהן בשקט כבר אמרו פה, כמה נהדר לחצות חצי עולם ולשמוע אנשים שרים איתך ככה, כשבעצם היא התכוונה להגיד שהיא אסירת תודה, על גלי האהבה ומחיאות הכפיים הרועמות שזכתה להן, בזכות ולא בחסד, שוב ושוב במהלך הלילה.
רוב ההופעות החיות שנערכות בישראל הן יותר עסק כלכלי מאירוע אמנותי. חלקן - נטו בלבד. יש הופעות שמגדילות לעשות ואף מחלקות אותנו לקאסטות הכלכליות, אליהן אנו שייכים באמת ומוכרות לנו בעיקר הבטחה שמתגלה לא אחת כנקניקיה בפלייבק. ויש כאלו שהן מתנה לקהל שהגיע אליהן, פשוט מעשה אהבה. נקי. טהור. זו של הת'ר נובה הייתה אחת מהיפות והזכות שבהן.
Most amazing crowd last night in Tel Aviv for last night of the tour. So glad I decided to come. Have met some beautiful souls, had enlightening conversations. Felt the connection that music makes. ❤️
Posted by Heather Nova on Thursday, November 12, 2015
A photo posted by @bensui on