יום שישי, 4 ביולי 2014

עונש שבת: מיהם "בעלי המרכולים" ואיפה לא לעשות קניות בת"א (בסופ"ש ובכלל)

עיריית ת"א עותרת נגד ההחלטה המטומטמת של גדעון סער. אה, עיריית ת"א לא עותרת נגד ההחלטה המטומטמת. רגע, מה? אדון אסף זמיר היקר, you've got some 'splainin to do.

אז בינתיים, כי מכיכר רבין לא תבוא כנראה הישועה, לשימוש הציבור, רשימה של "בעלי המרכולים" התל אביביים, שאף אחד לא מכריח לעבוד בשבת, אבל מרגישים שזכותם לדרוש שאנחנו לא נעשה קניות אם זה לא אצלם, ושמשום מה בכלי התקשורת רק עורכי הדין שלהם מפורסמים בשמותיהם ואילו הם בשם הקוד "בעלי המרכולים".

ההגיון המעוות, כפי שמעיד אחד מהם (האם ברמר הפך לברנר ומדובר בצאצא? או שצריך להוסיף את מר קובי ברנר גם כן לרשימה) בראיון: "הגיע הזמן שיפסיקו לרדוף אותנו... בשבת אני רוצה לנוח, וזה שפותח בשבת הוא אונס אותי, כי החוק מאפשר לי לנוח". האדון היקר נאנס לעבוד בשבת לטענתו, אבל בפועל אינו עובד בשבת, אז, בעצם, אינו נאנס? מה שכן, נכונה טענתם: הם לא מרוויחים כסף בזמן שאינם עובדים, בעוד אחרים כן. זו פגיעה באמת עמוקה בכל נפש יהודית.

די לזיון המוח: אין כאן סוציאליזם במסווה. לא מדובר בתלונה על כך שאין להם יום חופש - האדונים הנכבדים, שעושקים משך עשרות שנים את תושבי העיר במחירי נשך ומוצרים פגי תוקף, רוצים ומקבלים חופש בשבת. הם פשוט רוצים שאף אחד אחר לא ירוויח כסף באותו זמן. אה-הא.

עכשיו, זכותם הדמוקרטית המלאה של האדונים המכובדים, כמובן, להגיש עתירה זו, באותה המידה שזכותנו הדמוקרטית המלאה, תושבי תל אביב החילונים שאין להם זמן או יכולת (או רצון, פור קרייסט'ס סייק) לעשות קניות במהלך ימי השבוע, לוודא שהקהל יידע - מי זה בדיוק שרוצה להכריח אותנו לעשות קניות רק אצלו, ובשעות ובימים שהוא בוחר?



דיסקליימר: הרשימה הזו עדיין בעבודה - עשויה להכיל פרטים לא מדוייקים (לא כיתתתי רגליים, ויותר מייתכן שהוחלפו פרטים או הוחלפו מיקומי חנויות מבלי שגוגל עודכן בדבר) - וחסר בה (בינתיים) אחד מהעסקנים העלובים האלה, שהוכיחו שמספיק קומץ קטן של מנוולים כדי לשתק את העיר עלק "בלי הפסקה", העיר החילונית הגדולה במדינה.

אז, אלו שמות:

מוריס ברמר - בעל מכולת\מינימרקט – שינקין 70 - 03-5606318

אדי ויזבאום - כנראה שלא נמצא עדיין. הכי קרוב שנמצא היה אודי ויסבאום, עו"ד בעל התמחות בעבירות כלכליות – הברזל 31 – 050-6245426, אבל זה כנראה לא האדם, שאמור להיות בעל מכולת בעצמו לפי המתואר במסמך

מוטי מעוז - בעל מכולת\מינימרקט – שד' בן ציון 31 – 03-5286471

דוד חיימוב - סוחר\משווק (לכאורה, של מוצרים מתוצרת עיוורים. אם זה נכון, קצת פחות נעים אבל עדיין, שמוק זה שמוק זה שמוק, ועלק דמוקרטיה היא עלק דמוקרטיה) – בן זומא 4 – 03-6831011 - עדכון 7.7 \ 15:00: תודה על הטיפ לאחד המגיבים, העסק פועל כיום כנראה ביהודה הלוי 56 - 03-5600468.

אליהו מילר - השמע נא קול, קוקוריקו תרנגול (אם יש למישהו הפרטים, אפשר לשלוח ואעדכן, תודה)

יצחק אלקוסר - בעל מכולת\מינימרקט - רש"י 33 – 03-5284481

פנחס צליק - בעל מכולת\מינימרקט – מזא"ה 6 – 03-6290184

מה לעשות עם המידע הזה? אפשר לא לעשות, קניות זאת אומרת, אפשר גם להסביר שזו הסיבה שאתם לא עושים שם קניות ולא תעשו, בין אם עברתם ליד, או אם ממש רע לכם בחיים מתישהו, טלפונית. אחרי שתשאלו, כמובן, אם יש להם עוגת גזר.


ומילה קטנה למר גדעון סער: הניסיון הפתטי והשקוף שלך לצבור הון פוליטי ממצביעי ימין במהלך הזה, על חשבון רווחתם ואיכות חייהם של תושבי תל אביב (שבינינו, רובם לא היו מצביעים לך גם אם היית פותח להם אמפם בסלון), ברור לכל.

פוליטיקאי קטן ומושתן. בטח צפית בערוץ 1 עוד קודם לכן, מרצון, אה? עולב עולבים בחליפה שכמוך.

יום שלישי, 1 ביולי 2014

ג'נג'י קוהן עושה את הוליווד

האמא הגדולה של ננסי בוטווין ופייפר צ'פמן. צילום: טיים\גטי

כשג'נג'י קוהן, מהכוחות הנשיים החזקים בהוליווד, ונטפליקס, מי שלאט לאט הופכת למתחרה רצינית ל-HBO ושות', משלבים כוחות, עד כמה צריכה לחשוש תעשיית הטלוויזיה הממוסדת? מסתבר שמאוד. לאחר שסדרות הדגל של נטפליקס גנבו שלל מועמדויות ופרסים נחשבים בשנתיים האחרונות, המנצחות הגדולות של טקס פרסי המבקרים האמריקאים לשנת 2014, שנערך לפני כשבוע, היו הנשים של "כתום זה השחור החדש", הסדרה שיצרה ומובילה כיום קוהן. 
  
לוורן קוקס, סופיה בורסט בסדרה, זכתה רק לכבוד שבמועמדות הפעם, אבל קייט מאלגרו, המגלמת את "רד", המהגרת הרוסיה הקשוחה ואדומת הרעמה, ואוזו אדובה, היא "קרייזי אייס" הפואטית, קטפו כל אחת פסלון נחשב בקטגוריית הקומדיה, בעוד הקאסט כולו בראשות קוהן, יוצרת הסדרה ואמה הרוחנית, זכה לכבוד העילאי בדמות פרס "הקומדיה הטובה ביותר".

עם שתי סדרות מצליחות משל עצמה, "העשב של השכן" ו"כתום זה השחור החדש" עטורות הפרסים, עליהן היא חתומה כיוצרת וכותבת ראשית, ותרומות קטנות יותר ככותבת ומפיקה עבור סדרות כמו "סקס והעיר הגדולה", "בנות גילמור", "וויל וגרייס" ועוד, שהניבו עבורה שורה של פרסים מכובדים על המדף, היה קשה מאוד לפספס בעשור האחרון את נוכחותה של ג'נג'י קוהן בשוק הטלוויזיה האמריקאי המובל, כמו יתר התעשייה, בעיקר על ידי גברים, גם אם במקרה לא קלטתם את שמה בדרך.

הנשים של "כתום" אוספות את פרס הקומדיה בטקס פרסי המבקרים. צילום: וראייטי\גטי

דמויות פגומות באופן עמוק

קוהן, תסריטאית ויוצרת טלוויזיה, מפיקה ובמאית אמריקאית יהודייה (שם המשפחה הוא איות היפי כלשהו ל-"כהן", ככל הנראה), נולדה למשפחה הכוללת אב עטור פרס אמי בעצמו, באז קוהן, והיא גם אחותו של דיוויד קוהן - יוצר, מפיק ותסריטאי הסדרה "ויל וגרייס", עוד קומדיה פורצת דרך מבחינה חברתית וביקורתית, לה תרמה קוהן ככותבת בתחילת דרכה. עד היום הייתה מועמדת לפרס האמי שבע פעמים וזכתה פעם אחת.

בדומה לנשים המעטות האחרות במעמדה, כמו יוצרת סדרות הטלוויזיה "האנטומיה של גריי" ו-"מרפאה פרטית" שונדה ריימס, מביאה קוהן אל המסך הקטן גיבורות נשיות עכשוויות ומגוונות, מהסוג שלא מתבייש לנפץ דימויים וסטריאוטיפים. היא עושה את זה באופן מוצלח, קיצוני ומשעשע בהרבה מריימס, למרות שלטענתה מעולם לא תכננה מראש לעסוק רק בגיבורות נשיות, בהן היא ידועה כיום, ולמרות שכמוה – הגיבורות שלה נוטות להיות נשים לבנות פריבילגיות, דווקא.

"כשקראתי את ספרה של פייפר קרמן (עליו מבוססת "כתום"), חשבתי, 'זו דרך לתוך עולם ממש מעניין. זו נקודת המבט של היאפי שמאפשרת לך להכנס", סיפרה קוהן בראיון להאפינגטון פוסט, אבל בעוד פייפר צ'פמן מבוססת על דמות של אישה לבנה פריבילגית אמיתית, כך גם למעשה הייתה גיבורתה הקודמת של קוהן, ננסי בוטווין, זו שנולדה ממוחה הקודח של קוהן.

אייקון לסבי? לא נכחיש. צילום: מתוך הסדרה

העשב של השכן כתום יותר

"אני לא מתכננת מראש לכתוב תכניות עם גיבורה אישה, בהכרח", אמרה בראיון, "אני אוהבת דמויות פגומות באופן עמוק. כשהן באות אליי, או כשהן מוצגות בפניי, אני עוקבת אחרי הסיפורים והאנשים". כשפרצה ב-2005 עם להיט הכבלים האהוב "העשב של השכן", חשפה קוהן לעולם לראשונה את דמותה של ננסי בוטווין, אישה לבנה, אם דיספונקציונלית להפליא לשני בנים בפרבר קליפורני מנומנם, שמתאלמנת ומוצאת את עצמה מתחילה לסחור בגראס כדי להשלים הכנסה.
הקומדיה הפרועה, הגיבורה הפגומה והמרעננת, חובבת הסקס והפשע, שלל הדמויות הנשיות המגוונות, מסיליה ועד היליה, אפילו רומן לסבי סוער – את כל היסודות לעולם של "כתום" הניחה קוהן למעשה כבר ב"עשב של השכן". על אף הנטייה ללהק דווקא אישה לבנה פריבילגית, כמוה, כגיבורה המרכזית, ג'נג'י קוהן מזוהה ובצדק דווקא עם הגיוון האתני האנושי והנשי, זה שהחל ב"עשב" והגיע לשיא חדש ב"כתום", והושג בעורמה, מסתבר, בשיטת הסוס הטרויאני.
"אם את הולכת לרשת ואומרת 'אני רוצה לספר סיפורי כלא על נשים שחורות ולטיניות ומבוגרות', זה לא הולך למכור", הודתה קוהן באחד הראיונות הנדירים איתה, "אבל, אם יש לך את הבחורה הבלונדינית הזו שנכנסת לכלא, את יכולה להכנס פנימה, ואז לספר את כל הסיפורים".

דיונים חתרניים במסווה של הומור

הסיפורים הללו, שמסופרים בצורה די מופתית לאורך שתי עונותיה של "כתום" (השלישית – בדרך), מייצרים ניראות לסוגי נשיות שכמעט לא נראו על מסך הטלוויזיה עד היום, או לא בהקשרים האלו, בצורה שרק מסתעפת ומעמיקה עוד יותר בעונה השנייה, בזכות הקאסט המשובח שליהקה קוהן, הנשי ברובו. גם מחוץ לעין המצלמה, מסתבר שמרבית הכותבים בסדרה, באופן נדיר, הן כותבות שנבחרו על ידי היוצרת, שאחריות לתסריטים אותן מביימות נשים במאיות (לפרק אחד, ג'ודי פוסטר בכבודה ובעצמה), כך שבין אם תודה בכך או לא, לקוהן יש עניין מיוחד בעשייה נשית, שניכרת בכל פריים של הסדרה הנוכחית שלה.

"אפילו במהלך תהליך הליהוק, מאגרי הכשרונות כל כך רחבים כשיש לך צורך באשה לטינית או אשה שחורה או אשה בגיל העמידה כי הן מעולם לא קיבלו את ההזדמנות שלהן", סיפרה קוהן לאחר שיצאה העונה הראשונה של "כתום", יש כל כך הרבה כשרון שם בחוץ... יש כל כך הרבה נשים שפשוט חיכו למשהו כזה".

ולא פחות מהשחקניות המוכשרות שחיכו לתפקידים שיצרה עבורן קוהן, נחכה גם אנחנו לעונה השלישית של "כתום זה השחור החדש", ובעיקר לפרוייקטים הבאים והמסקרנים שלה. נכון לשנת 2014, ג'נג'י קוהן היא ללא ספק אחד הכוחות הנשיים החזקים בהוליווד, ולמרבה השמחה וההצלחה ברור שהיא לגמרי כאן כדי להשאר. לנו נותר רק להמשיך ולעקוב אחר העשייה הטלוויזיונית המשובחת, העלילות המושכות, הסיפורים המורכבים, וההומור השופע המסווה דיונים חתרניים, משיח הלגליזציה שעובר כחוט השני בין כל הבדיחות של "העשב של השכן", ועד לדיון במידת ההיכרות של נשים עם הואגינה של עצמן בעונה הנוכחית, באמצעות דמויות הנשים (והגברים) הכי מורכבות, אנושיות, פגומות ומשעשעות שבלב התרבות הפופולרית שלנו.


הכתבה פורסמה במקור באתר Onlife מקבוצת "הארץ"