עונש שבת: מיהם "בעלי המרכולים" ואיפה לא לעשות קניות בת"א (בסופ"ש ובכלל)

עיריית ת"א עותרת נגד ההחלטה המטומטמת של גדעון סער. אה, עיריית ת"א לא עותרת נגד ההחלטה המטומטמת. רגע, מה? אדון אסף זמיר היקר, you've got some 'splainin to do.

אז בינתיים, כי מכיכר רבין לא תבוא כנראה הישועה, לשימוש הציבור, רשימה של "בעלי המרכולים" התל אביביים, שאף אחד לא מכריח לעבוד בשבת, אבל מרגישים שזכותם לדרוש שאנחנו לא נעשה קניות אם זה לא אצלם, ושמשום מה בכלי התקשורת רק עורכי הדין שלהם מפורסמים בשמותיהם ואילו הם בשם הקוד "בעלי המרכולים".

ההגיון המעוות, כפי שמעיד אחד מהם (האם ברמר הפך לברנר ומדובר בצאצא? או שצריך להוסיף את מר קובי ברנר גם כן לרשימה) בראיון: "הגיע הזמן שיפסיקו לרדוף אותנו... בשבת אני רוצה לנוח, וזה שפותח בשבת הוא אונס אותי, כי החוק מאפשר לי לנוח". האדון היקר נאנס לעבוד בשבת לטענתו, אבל בפועל אינו עובד בשבת, אז, בעצם, אינו נאנס? מה שכן, נכונה טענתם: הם לא מרוויחים כסף בזמן שאינם עובדים, בעוד אחרים כן. זו פגיעה באמת עמוקה בכל נפש יהודית.

די לזיון המוח: אין כאן סוציאליזם במסווה. לא מדובר בתלונה על כך שאין להם יום חופש - האדונים הנכבדים, שעושקים משך עשרות שנים את תושבי העיר במחירי נשך ומוצרים פגי תוקף, רוצים ומקבלים חופש בשבת. הם פשוט רוצים שאף אחד אחר לא ירוויח כסף באותו זמן. אה-הא.

עכשיו, זכותם הדמוקרטית המלאה של האדונים המכובדים, כמובן, להגיש עתירה זו, באותה המידה שזכותנו הדמוקרטית המלאה, תושבי תל אביב החילונים שאין להם זמן או יכולת (או רצון, פור קרייסט'ס סייק) לעשות קניות במהלך ימי השבוע, לוודא שהקהל יידע - מי זה בדיוק שרוצה להכריח אותנו לעשות קניות רק אצלו, ובשעות ובימים שהוא בוחר?



דיסקליימר: הרשימה הזו עדיין בעבודה - עשויה להכיל פרטים לא מדוייקים (לא כיתתתי רגליים, ויותר מייתכן שהוחלפו פרטים או הוחלפו מיקומי חנויות מבלי שגוגל עודכן בדבר) - וחסר בה (בינתיים) אחד מהעסקנים העלובים האלה, שהוכיחו שמספיק קומץ קטן של מנוולים כדי לשתק את העיר עלק "בלי הפסקה", העיר החילונית הגדולה במדינה.

אז, אלו שמות:

מוריס ברמר - בעל מכולת\מינימרקט – שינקין 70 - 03-5606318

אדי ויזבאום - כנראה שלא נמצא עדיין. הכי קרוב שנמצא היה אודי ויסבאום, עו"ד בעל התמחות בעבירות כלכליות – הברזל 31 – 050-6245426, אבל זה כנראה לא האדם, שאמור להיות בעל מכולת בעצמו לפי המתואר במסמך

מוטי מעוז - בעל מכולת\מינימרקט – שד' בן ציון 31 – 03-5286471

דוד חיימוב - סוחר\משווק (לכאורה, של מוצרים מתוצרת עיוורים. אם זה נכון, קצת פחות נעים אבל עדיין, שמוק זה שמוק זה שמוק, ועלק דמוקרטיה היא עלק דמוקרטיה) – בן זומא 4 – 03-6831011 - עדכון 7.7 \ 15:00: תודה על הטיפ לאחד המגיבים, העסק פועל כיום כנראה ביהודה הלוי 56 - 03-5600468.

אליהו מילר - השמע נא קול, קוקוריקו תרנגול (אם יש למישהו הפרטים, אפשר לשלוח ואעדכן, תודה)

יצחק אלקוסר - בעל מכולת\מינימרקט - רש"י 33 – 03-5284481

פנחס צליק - בעל מכולת\מינימרקט – מזא"ה 6 – 03-6290184

מה לעשות עם המידע הזה? אפשר לא לעשות, קניות זאת אומרת, אפשר גם להסביר שזו הסיבה שאתם לא עושים שם קניות ולא תעשו, בין אם עברתם ליד, או אם ממש רע לכם בחיים מתישהו, טלפונית. אחרי שתשאלו, כמובן, אם יש להם עוגת גזר.

קליק כאן למסמך העתירה המלא.

ומילה קטנה למר גדעון סער: הניסיון הפתטי והשקוף שלך לצבור הון פוליטי ממצביעי ימין במהלך הזה, על חשבון רווחתם ואיכות חייהם של תושבי תל אביב (שבינינו, רובם לא היו מצביעים לך גם אם היית פותח להם אמפם בסלון), ברור לכל.

פוליטיקאי קטן ומושתן. בטח צפית בערוץ 1 עוד קודם לכן, מרצון, אה? עולב עולבים בחליפה שכמוך.

ג'נג'י קוהן עושה את הוליווד

האמא הגדולה של ננסי בוטווין ופייפר צ'פמן. צילום: טיים\גטי

כשג'נג'י קוהן, מהכוחות הנשיים החזקים בהוליווד, ונטפליקס, מי שלאט לאט הופכת למתחרה רצינית ל-HBO ושות', משלבים כוחות, עד כמה צריכה לחשוש תעשיית הטלוויזיה הממוסדת? מסתבר שמאוד. לאחר שסדרות הדגל של נטפליקס גנבו שלל מועמדויות ופרסים נחשבים בשנתיים האחרונות, המנצחות הגדולות של טקס פרסי המבקרים האמריקאים לשנת 2014, שנערך לפני כשבוע, היו הנשים של "כתום זה השחור החדש", הסדרה שיצרה ומובילה כיום קוהן. 

  

לוורן קוקס, סופיה בורסט בסדרה, זכתה רק לכבוד שבמועמדות הפעם, אבל קייט מאלגרו, המגלמת את "רד", המהגרת הרוסיה הקשוחה ואדומת הרעמה, ואוזו אדובה, היא "קרייזי אייס" הפואטית, קטפו כל אחת פסלון נחשב בקטגוריית הקומדיה, בעוד הקאסט כולו בראשות קוהן, יוצרת הסדרה ואמה הרוחנית, זכה לכבוד העילאי בדמות פרס "הקומדיה הטובה ביותר".

עם שתי סדרות מצליחות משל עצמה, "העשב של השכן" ו"כתום זה השחור החדש" עטורות הפרסים, עליהן היא חתומה כיוצרת וכותבת ראשית, ותרומות קטנות יותר ככותבת ומפיקה עבור סדרות כמו "סקס והעיר הגדולה", "בנות גילמור", "וויל וגרייס" ועוד, שהניבו עבורה שורה של פרסים מכובדים על המדף, היה קשה מאוד לפספס בעשור האחרון את נוכחותה של ג'נג'י קוהן בשוק הטלוויזיה האמריקאי המובל, כמו יתר התעשייה, בעיקר על ידי גברים, גם אם במקרה לא קלטתם את שמה בדרך.

הנשים של "כתום" אוספות את פרס הקומדיה בטקס פרסי המבקרים. צילום: וראייטי\גטי

דמויות פגומות באופן עמוק

קוהן, תסריטאית ויוצרת טלוויזיה, מפיקה ובמאית אמריקאית יהודייה (שם המשפחה הוא איות היפי כלשהו ל-"כהן", ככל הנראה), נולדה למשפחה הכוללת אב עטור פרס אמי בעצמו, באז קוהן, והיא גם אחותו של דיוויד קוהן - יוצר, מפיק ותסריטאי הסדרה "ויל וגרייס", עוד קומדיה פורצת דרך מבחינה חברתית וביקורתית, לה תרמה קוהן ככותבת בתחילת דרכה. עד היום הייתה מועמדת לפרס האמי שבע פעמים וזכתה פעם אחת.

בדומה לנשים המעטות האחרות במעמדה, כמו יוצרת סדרות הטלוויזיה "האנטומיה של גריי" ו-"מרפאה פרטית" שונדה ריימס, מביאה קוהן אל המסך הקטן גיבורות נשיות עכשוויות ומגוונות, מהסוג שלא מתבייש לנפץ דימויים וסטריאוטיפים. היא עושה את זה באופן מוצלח, קיצוני ומשעשע בהרבה מריימס, למרות שלטענתה מעולם לא תכננה מראש לעסוק רק בגיבורות נשיות, בהן היא ידועה כיום, ולמרות שכמוה – הגיבורות שלה נוטות להיות נשים לבנות פריבילגיות, דווקא.

"כשקראתי את ספרה של פייפר קרמן (עליו מבוססת "כתום"), חשבתי, 'זו דרך לתוך עולם ממש מעניין. זו נקודת המבט של היאפי שמאפשרת לך להכנס", סיפרה קוהן בראיון להאפינגטון פוסט, אבל בעוד פייפר צ'פמן מבוססת על דמות של אישה לבנה פריבילגית אמיתית, כך גם למעשה הייתה גיבורתה הקודמת של קוהן, ננסי בוטווין, זו שנולדה ממוחה הקודח של קוהן.

אייקון לסבי? לא נכחיש. צילום: מתוך הסדרה

העשב של השכן כתום יותר

"אני לא מתכננת מראש לכתוב תכניות עם גיבורה אישה, בהכרח", אמרה בראיון, "אני אוהבת דמויות פגומות באופן עמוק. כשהן באות אליי, או כשהן מוצגות בפניי, אני עוקבת אחרי הסיפורים והאנשים". כשפרצה ב-2005 עם להיט הכבלים האהוב "העשב של השכן", חשפה קוהן לעולם לראשונה את דמותה של ננסי בוטווין, אישה לבנה, אם דיספונקציונלית להפליא לשני בנים בפרבר קליפורני מנומנם, שמתאלמנת ומוצאת את עצמה מתחילה לסחור בגראס כדי להשלים הכנסה.

הקומדיה הפרועה, הגיבורה הפגומה והמרעננת, חובבת הסקס והפשע, שלל הדמויות הנשיות המגוונות, מסיליה ועד היליה, אפילו רומן לסבי סוער – את כל היסודות לעולם של "כתום" הניחה קוהן למעשה כבר ב"עשב של השכן". על אף הנטייה ללהק דווקא אישה לבנה פריבילגית, כמוה, כגיבורה המרכזית, ג'נג'י קוהן מזוהה ובצדק דווקא עם הגיוון האתני האנושי והנשי, זה שהחל ב"עשב" והגיע לשיא חדש ב"כתום", והושג בעורמה, מסתבר, בשיטת הסוס הטרויאני.

"אם את הולכת לרשת ואומרת 'אני רוצה לספר סיפורי כלא על נשים שחורות ולטיניות ומבוגרות', זה לא הולך למכור", הודתה קוהן באחד הראיונות הנדירים איתה, "אבל, אם יש לך את הבחורה הבלונדינית הזו שנכנסת לכלא, את יכולה להכנס פנימה, ואז לספר את כל הסיפורים".

דיונים חתרניים במסווה של הומור

הסיפורים הללו, שמסופרים בצורה די מופתית לאורך שתי עונותיה של "כתום" (השלישית – בדרך), מייצרים ניראות לסוגי נשיות שכמעט לא נראו על מסך הטלוויזיה עד היום, או לא בהקשרים האלו, בצורה שרק מסתעפת ומעמיקה עוד יותר בעונה השנייה, בזכות הקאסט המשובח שליהקה קוהן, הנשי ברובו. גם מחוץ לעין המצלמה, מסתבר שמרבית הכותבים בסדרה, באופן נדיר, הן כותבות שנבחרו על ידי היוצרת, שאחריות לתסריטים אותן מביימות נשים במאיות (לפרק אחד, ג'ודי פוסטר בכבודה ובעצמה), כך שבין אם תודה בכך או לא, לקוהן יש עניין מיוחד בעשייה נשית, שניכרת בכל פריים של הסדרה הנוכחית שלה.

"אפילו במהלך תהליך הליהוק, מאגרי הכשרונות כל כך רחבים כשיש לך צורך באשה לטינית או אשה שחורה או אשה בגיל העמידה כי הן מעולם לא קיבלו את ההזדמנות שלהן", סיפרה קוהן לאחר שיצאה העונה הראשונה של "כתום", יש כל כך הרבה כשרון שם בחוץ... יש כל כך הרבה נשים שפשוט חיכו למשהו כזה".

ולא פחות מהשחקניות המוכשרות שחיכו לתפקידים שיצרה עבורן קוהן, נחכה גם אנחנו לעונה השלישית של "כתום זה השחור החדש", ובעיקר לפרוייקטים הבאים והמסקרנים שלה. נכון לשנת 2014, ג'נג'י קוהן היא ללא ספק אחד הכוחות הנשיים החזקים בהוליווד, ולמרבה השמחה וההצלחה ברור שהיא לגמרי כאן כדי להשאר. לנו נותר רק להמשיך ולעקוב אחר העשייה הטלוויזיונית המשובחת, העלילות המושכות, הסיפורים המורכבים, וההומור השופע המסווה דיונים חתרניים, משיח הלגליזציה שעובר כחוט השני בין כל הבדיחות של "העשב של השכן", ועד לדיון במידת ההיכרות של נשים עם הואגינה של עצמן בעונה הנוכחית, באמצעות דמויות הנשים (והגברים) הכי מורכבות, אנושיות, פגומות ומשעשעות שבלב התרבות הפופולרית שלנו.

הכתבה פורסמה במקור באתר Onlife מקבוצת "הארץ"

מכסחי הכס 410: הכל נשבר במשפחה

כל הגברים מתים (ספוילר: גם הנשים), וכל עונה של "משחקי הכס" צריכה לבוא אל סופה. זו הרביעית, מהטובות והמסעירות בתולדות הסדרה, הסתיימה אמש, עם פרק מורחב בן 66 דקות, ששודר ב-yes (וזמין לצפייה ב-VOD) וכלל סופי עלילות, פרידות נדרשות, דרקונים סוררים, מוות מפתיע (אם חמקתם מהטוקבקיסטים האדיבים ביותר בצד הזה של ווסטרוז), תחילת סיפורים חדשים ומתבקשים לקראת העונה החמישית – וגם לא מעט רגעי WTF.

בפרקים הקודמים:
פרק 9: חשיפה ארוכה לצפון
פרק 8: ההר מול הגברבר
פרק 7: הקפיצה הגדולה
פרק 6: חוק וסדר, וכלום לא בסדר
פרק 5: דרקונים אאוט, ריבית דרקונית אין
פרק 4: בחורף הזה תלבשו לבן מהלך
פרק 3: עבדים הייתם
פרק 2: החתונה הסגולה - קדימה ברעל
פרק 1: ברוכים השבים לווסטרוז, הנחיתה תכאב

הפרק האחרון לעונה נפתח בהמשך ישיר לסצנת הסיום של הקודם: ג'ון הצועד בשלג כדי לאתר את מאנס ריידר במטרה לעקוף איכשהו את כל עניין מאה אלף הפראים, עם הענקים, הקניבלים והממותות, ולהרוג אותו כדי לסיים את המתקפה. וזה יותר קל משחשבנו כולנו, כי מתברר שמאנס, שלא הראה את פרצופו כל העונה, ממתין לו ממש בכניסה ליער האפל שמחוץ להוגוורטס ובידיו נשק יום הדין: פולניות.

ג'ון סנואו. שוב (צילום: Helen Sloan)

מדוע מתעניין המלך שמעבר לחומה בחיי האהבה של ג'ון סנואו? מהי החשיבות של ייגריט על יתר 99,999 אנשיו? אנחנו לא מקבלים תשובות כמובן, אלא הצעה להסכם שלום מהסוג שברור לחלוטין שהממשלה הבאה תתנער ממנו, שמתקבלת באופן מזרח תיכוני לגמרי – ניסיון לא  מוצלח לרצח הדדי. לג'ון ברור שאנשי המשמר לא ישתפו פעולה עם מאנס. הם הרי בקושי משתפים פעולה איתו. אלא שבאותו רגע ממש מתרחשת פלישה למחנה. זה מטוס? זה דרקון? זו ציפור? זה סטאניס באראת'יאון! ובלי יותר מדי מאמץ מצליח צבאו הקנוי של סטאניס להשתלט על מחנה הנהגת הפראים וללכוד את מאנס, שאינו כורע בפני איש. היי, זו הפעם הראשונה שסטאניס מצליח במשהו בסדרה, לא? הוא לגמרי הולך להעלות סלפי מהעניין הזה לווסטבוק.

אף שבשלב הזה יש בהחלט תחושת אובר דוז קלה מהצפון, הכניסה של אנשי סטאניס, שגם במצבי כפור מצליח לשמר את גחלת החשיבות העצמית הזחוחה שלו, היא סצנה מרהיבה שנראית כאילו צילמו מחדש את המוהיקני האחרון בלפלנד, עם פורמציות סוסים במיוחד לרגל אולימפיאדת החורף מגיע. מאנס נלקח בשבי, בעצת ג'ון שמחזיר לו טובה על זה שלא טבח בו כשהיתה לו ההזדמנות (פעמיים. טמבל).

זה מטוס? זה דרקון? זה סטאניס באראת'יאון!

האם סטאניס הגיע בעקבות חזון מליסנדרה, שבוהה בג'ון בעיני פורנו רוטטות מבעד לאש כאילו זיהתה קורבן פוטנציאלי לאל שקר-כלשהו? איך זה מקרב אותו לכס הברזל בעצם, ומה יגידו אנשי הבנק אחרי שלקח הלוואה לארמון במעלה מלך, ובסוף בזבז אותה על חופשה באלסקה? בקומזיץ פרטי שורף ג'ון את גופתה של ייגריט בלב יער, בסמוך לעץ הלב הגדול והקדוש. כאילו אין קק"ל בעולם.

דוקטור ג'קיל ומיסטר פרנקנשטיין

והנה, סופסוף, מישהו מתייחס למותו של אוברין. אולם הספט הגדול הומה אדם ומוזיקה דורנית חרישית ("קייצי סאנספיר"?), מתנגנת. אה, רגע, לא. סתם מנסים להציל את העוג הארור שמחץ את כל תקוותינו, עינינו וגולגולותינו לשברי חיפושיות לפני פורטנייט. לפחות אוברין מת בידיעה שנקמתו אכן הושלמה. סרסיי מגרשת את פייסל הבלתי שאפתן שמכריז על ההר כעל טוטאל לוס ממעבדתו, ומאפשרת לד"ר ג'קיל לערוך ניסויים בקלגיין המעולף והמורעל, שעשוי לחזור קצת יותר פרנקנשטייני, אבל לא פחות חזק.

זה לא מדאיג את סרסיי כי יש לה צרות גדולות יותר כרגע: ההתעקשות של טייווין להשיא אותה ללוראס טיירל, בולע החרבות הידוע ביותר בווסטרוז, שפניו לא נראו מאז החתונה הסגולה. פעם נוספת העונה שומע טייווין לאניסטר "לא" מאחד מילדיו, כשסרסיי מבהירה לו שהיא לא עוברת לרמת גן עם לוראס טיירל ללדת טיירלים קטנים (וכמובן, להמשיך מבלי דעת את השושלת שאחראית לרצח בנה. חבל, זה היה יכול להיות נחמד), וחושפת בפניו את הפיל שבחדר הכס – גילוי העריות שלה ושל ג'יימי, שיתפרסם במדיה החברתית אם ינסה לכפות עליה את רצונו.

אפשר לשער שסרסיי מרגישה חזקה יותר מאי פעם, אחרי שהצליחה לתסרט את המשפט, וכשזה חמק ממנה - לנצח על שדה הקרב, באמצעות ההר כמובן. הפאוור טריפ שלה מאפשר לה לערער לחלוטין את טייווין, שנותר ללא מילים בפעם הראשונה בתולדותיו. האם מתקפת הנשיקות והצהרות האהבה המחודשת – כולל נישוק יד הזהב שממנה נרתעה כל העונה – היא דרך מחושבת ונטולת רגש לחזק את עצמה לקראת עימות אפשרי מול טייווין וכל הממלכה? קשה להאמין אבל ג'יימי לאניסטר, כפי שהיתה אומרת מירי פסקל, הוא גם סוטה וגם נכה, וגם באמת מאוהב בסרסיי (למרות האונס ההזוי מוקדם יותר העונה) והוא לכל הפחות משתכנע.

דאינריז. כולנו עבדים (צילום: Helen Sloan )

ובמירין, ממשיכה דאינריז בלית ברירה לקבל את פני הקהל, ועבד לשעבר, ששימש קודם לכן כמורה לילדיו של סוכן הביטוח המקומי מיגדל, מבהיר לה שלא חשבה על תוצאות השחרור החברתי שלה מראש. בתגובה דאני טובעת את היסודות לזכויות התעסוקה העתידיות של אסוס, והסדרה רומזת בכבדות גם לכך שכולנו עבדים, כאן עם החוזים שלנו לשנה, כאן במציאות שבה הורגים אנשים באמצעות חובות, ולא צריך בכלל חרבות.

ועוד תלונת רועה צאן, אלא שהפעם לא מדובר בכבשים שנתקלו באחד מדרקוניה כשהוא במצב רוח אש, אלא ילדה קטנה ואומללה, בת שלוש, שאת גופתה החרוכה מביא אל חדר המלוכה אביה. למדנו מוקדם יותר העונה שדאני מאבדת לאט לאט את השליטה בדרקוניה, אובדן שליטה שהתחיל עם הגדול והמפותח שבשלושה – דרוגון, שנכנס למצב טינאייג'ר וכבר כמה ימים לא חזר בכלל הביתה. אחיו נכלאים על לא עוול בכנפם בקטקומבות מתחת לאדמה, בלי מקום למתוח את הכנפיים.

הדרקונים היו אמורים להיות נשק יום הדין של דאני, והיא אמורה לשחרר משלשלאות ולא לכבול בהן, לא? מצד שני, היא גם היתה אמורה רק לעצור להצטיידות באסוס, והחליטה להקים אוהל מועד. העונה הזו עמדה בסימן מתיחת זמן בכל הנוגע למתרחש עם דאינריז, וניתן רק לקוות שהעונות הבאות יקרבו אותה קצת יותר, פיזית אם אפשר, להתרחשויות ווסטרוז, ויפה עונה אחת קודם.

בראן. סטארק לעולם אינו מאחר, כפי שאינו מקדים (צילום: Helen Sloan )

בצפון הרחוק, בראן, ג'וג'ן, מירה והודור ממשיכים להשתרך בשלג ומצליחים למצוא את עמק החלומות. אלא שהם מותקפים על ידי קבוצת שלדים שנלקחו מטירת הנקרומנסר בהירוז אוף מייט אנד מג'יק, וכמעט שלא מצליחים לעמוד במתקפה, שגובה את חייו של ג'וג'ן וכמעט את אלו של בראן. ילדה קטנה, שנראית כמו הקיסרית מ"הסיפור שאינו נגמר", יורה זיקוקים ומסייעת להם לעבור את השלב הזה של המשחק, אל מקום משכנו של העורב בעל שלוש העיניים, שמופיע כאן בדמות גבר לבן ישיש בעל זקן שמברך את בואם, "אם כי מאוחרת השעה". יש לכם את זה ביותר שילוב של גנדאלף וסארומן? המעבר החד מהטון הריאליסטי הנוקשה של הסדרה לסצנת הפנטזיה הזו קצת צורם משום מה.

העורב בעל שלוש העיניים הוא לא הקוסם מארץ עוץ והוא לא יכול לתת לבראן רגליים חדשות, אבל הוא מבטיח לו שהוא מאמין שהוא יוכל לעוף. האם יש מעוף עם דרקונים בעתידו של בראן, או סתם עוד עורבים?

ג'וג'ן. הקורבן של מתקפת השלדים (צילום: Helen Sloan)

ובמרחק 16 קילומטרים מקן הנשרים פוגשת בריאן את אריה, מה שמתפתח לקרב פיזי במיוחד בינה ובין הכלב. במה שהסתמן לא מעט כפרק של נשים לוחמות (מירה נגד השלדים קודם לכן הייתה היעילה שבחבורה), זה היה מפגן מתוזמר היטב של אלימות מרשימה, בעיקר מצד בריאן. האם הכלב מסורס? כי נראה שמכה הגונה בביצים לא מזיזה לו מדי, לעומת אותו רגע מייקטייסוני. בריאן מנצחת ועוזבת אבל בלי אריה, שהתחבאה באופן מושלם: מאחורי סלע גדול שם למעלה.

והנה פרידה נוספת שמזמן לנו הפרק: אריה והכלב. הכלב שירת בעיקר את קו העלילה המשעמם להחריד של אריה העונה, והגיע הזמן להיפטר ממנו - אחרי שהפך לדמות אהובה, מלאה, מורכבת ואנושית. הייתם מצפים שאריה תנצל את ההזדמנות להרוג שתי ציפורים במכה אחת: גם להעניק לו מוות אנושי וחסר ייסורים, כפי שאולי מגיע לו, וגם למחוק את שמו מהרשימה שלה. אבל הניסיון שלו לשכנע אותה לעשות זאת על ידי הזכרת עוולותיו כלפיה (כשהוא מזכיר את סאנסה הוא כמובן לא מציין שהציל אותה מאונס), משיג את התוצאה ההפוכה. אריה מבינה שהוא אכן ראוי לנקמה למרות הקשר שנוצר ביניהם, ולראשונה אולי מצליחה להבין שישנו גורל גרוע יותר ממוות מיידי. כשהיא לוקחת ממנו את שק הכסף שגנב בעצמו מאדם גוסס, עוזבת אותו לבד ומתעלמת מקריאותיו, היא כאילו מעבירה את "מחט" דרך הגרון שלו בעצמה. היה שלום קלגיין. מי יתן ובקרוב יצטרף אליך אחיך למדורה הגדולה שבוערת בכוכבים.

אריה והכלב. סופה של ידידות מופלאה (צילום: Helen Sloan)

והנה הגענו לטיריון, בפעם האחרונה בתא המוכר שלו לפני ההוצאה להורג. או שמא? ג'יימי ממלט אותו, בעזרתו האדיבה של ואריס. הערתי לפני כמה טורים על האופן בו מכר ואריס את טיריון במשפט שלו, שנראה לי מפתיע אחרי שנראה שבאמת הכיר לו תודה על הצלת העיר כשאמר "ההיסטוריה לא תזכיר אותך, אבל אנחנו לא נשכח". והוא אכן לא שכח. אז יש נאמנות וחברות אמיתית בווסטרוז בכל זאת? בחיבוק אחים מרגש ונשיקה על העורף נפרדים ג'יימי וטיריון, שאמור לעזוב בסירה אל הערים החופשיות אבל בוחר במקום זאת לחמוק לחדריו. של טייווין. WTF?

במיטתו של טייווין מגלה טיריון לא את אביו, אלא את המאהבת שלו לשעבר, שיי, שלצערי מוכיחה שהיא אכן זונה. בעוד רגע של אלימות תוקפת שיי את טיריון עם סכין פירות והוא נאלץ לחנוק אותה למוות עם שרשראות הזהב הלאניסטריות הסמליות. סופסוף, שקט משיי. הריסוק שהחל בנפשו של טיריון כשהעידה שיי במשפט, הגיע לשיא ברגע הזה, ושוב – בגלל טייווין. אותו טייווין שהרג זונה שבה היה מאוהב טיריון בצעירותו, הביא אותו עכשיו לרצוח במו ידיו את מי שאהב. היה שלום וולטר ווייט, ברוך הבא הייזנברג.

בסצנה שנערכת כולה בשירותים, כי טייווין לא רגיל לנעול את הדלת בשביל פרטיות, מתנהלת השיחה האחרונה בין טיריון ואביו. טייווין שוב לא רואה מה עובר על ילדיו ומתרחש ממש מול נגד עיניו, בדיוק כמו שהסבירה לו סרסיי מוקדם יותר בשיחתם, והוא לא מבין כמה רציני המצב, עד שטיריון משחיל בו חץ ראשון. המוטיבציה היא כמובן כל ההיסטוריה המשותפת ביניהם והעובדה הקטנה שטייווין דן אותו למוות, אבל האצבע שלוחצת על ההדק – מוקדשת כולה לרצח של שיי שנכפה עליו, להשפלה הקטנה האחרונה הזו.

טייווין לאניסטר. לו רק היה נועל את הדלת  (צילום: HBO)

טיריון נארז ונשלח אחר כבוד בארגז אל מעבר לים. לפעמים יש יתרונות בלהיות גמד. נעימת הפתיחה, שכבר הפכה אייקונית, זוכה לביצוע קולי ברוח האנס זימר, ואריה מוצאת את עצמה על ספינה, שהיא רוצה שתיקח אותה צפונה אבל בעצם נוסעת לבראבוס. בראבוס? יש לה חבר בבראבוס. אריה סבלה כל כך הרבה מאז שהופרדה ממשפחתה, ומרגש לראות אותה זוכה להתחלה חדשה, כשהיא מנצלת את מטבע הברזל שקיבלה פעם מאיש שיכול ללמד אותה איך באמת לרקוד על מים. והיא יוצאת לדרך. ואלאר מורגוליס, אריה.

העונה הרביעית של "משחקי הכס" היתה לרגעים עמוסה, לרגעים נמתחת, אבל הצליחה לנפק לנו שלל רגעים מופלאים, מחרידים, משעשעים ומרגשים, מהחתונה הסגולה עד הקרב בין אוברין וההר, הקרב הראשון על החומה והמוות של טייווין לאניסטר בכבודו ובעצמו, למדנו כולנו שוב שהלילה אולי אפל ומלא אימה, אבל בינינו, בלי פרק חדש של "משחקי הכס" לחכות לו – גם הבוקר לא משהו. נתראה בעונה הבאה.

הטור פורסם במקור באתר Ynet

אקדח (אוויר) במערכה הראשונה

לאן נעלמו "שני קליעים שנמצאו" לפי NRG בפרשת דירת אקי"ם?

חדשות ישראליות בכיכובן של 2 כדורים לא נוטות להשכח מהר. ביום שני האחרון פורסם בכלי התקשורת הישראליים השונים כי דירה מטעם ארגון אקי"ם שנפתחה לטובת שמונה דיירים בעלי מוגבלויות בצפון ת"א הפכה מטרה למסכת התעללויות והצקות מקרב השכנים הותיקים, שלא מצאו חן בעיניהם השכנים החדשים עד כדי כך - ששני כדורים נורו וחדרו מבעד לאחד מחלונות הדירה.

באתר NRG ציינו כי "בדיקה ראשונית של צוות הזיהוי הפלילי שהוזעק למקום העלתה ששני קליעים שנמצאו על רצפת הדירה, לאחר שחדרו חלון ובו זכוכית כפולה, נורו ככל הנראה מרובה אוויר בזמן שישנה בחדר אחת הדיירות, שרק במזל לא נפגעה".

אלא שעכשיו מתברר שמדובר בעבודת קידוח נמהרת של בעל מקצוע ונשאלת השאלה - מנין בכלל הגיע פרט המידע הזה לפרסום?

תגובות המשטרה ויובל גורן מ-NRG לא התקבלו עד לרגע פרסום הפוסט.

ביקורת דרכונים: הרשימה שלא הייתה

איך והאם הצליחה רשימה לא רשמית ולא מאושרת של שמות יהודי ספרד, שהורכבה באופן כמעט אקראי ממקורות אינטרנטיים, להפיל את אתרי החדשות המובילים בישראל? ככה מוכרים לנו חלומות באספמיה

פרננדו ואיזבלה. לא ברשימה.

מוקדם יותר היום פורסם בYNET, נענע10, MAKO, ובערך בכל אתר שלישי שמסתיים בסיומת co.il, דבר תיקון העוול ההיסטורי שנעשה ליהודי ספרד, והונחו כבר היסודות לעלייתה של מדריד כבירה החדשה של צאצאי המעברות, ברלין של השוורצעס, שנשלחו אחר כבוד לחפש את שמם ברשימה ארוכה כגלות.

היחיד שלא סיפק כנראה קישור לרשימה בשלב כזה או אחר היה אתר "הארץ", למרות שגם בו התייחסו לאותה רשימה כאל פרסום רשמי או בעל ערך מאומת ("עו"ד שמתמחה בנושא שופכת מים צוננים על ההתלהבות מפרסום שמות מגורשי ספרד: "מבחינה פרקטית, אין עדיין שינוי משמעותי") ואף הביאו ציטוט ביקורתי לגביה מפיו של פרופ' שמואל רפאל, ראש המרכז לחקר הלאדינו באוניברסיטת בר-אילן ("אני לא מצליח להבין לפי מה הספרדים גזרו את הרשימה הזו"), מבלי לרגע להעלות את האפשרות שמדובר ברשימה חסרת ערך.

הגדיל לעשות אתר MAKO, שלא הסתפק בהפנייה למסמך הPDF, הוסיף הפנייה למבחן הרשימה לבאנר העליון שלו, והעלה את רשימת השמות בעמוד ייעודי (כי אי אפשר למכור פרסומות בPDF), מבלי לטרוח להסיר את הסימונים מהמסמך המקורי המסמלים לצד כל שם את המקור לו, או להבהיר לקורא את משמעותן של אותן אותיות.

גם בנענע10 משחקים עם הגולשים במשחק האהוב החדש על כלי התקשורת ביממה האחרונה, "האם אתם ברשימה?", ומכריזים מפורשות: "ברשימה הרשמית של ממשלת ספרד ישנם 5,220 שמות משפחה של יהודים שגורשו":

בהמשך מפנה הכתבה, כיתר הפרסומים הישראליים בנושא, שהופצו בהתלהבות בפייסבוק, כאש בשדה קוצים ביולי-אוגוסט (כן, זה כולל אותי) לקובץ PDF ובו כביכול "רשימת שמות המשפחה שנחשבים לנצר למשפחות המגורשים" או בפרסום פולו אפ ל-"רשימת השמות שפרסמו הספרדים", כלומר, רשימה רשמית מטעם ממשלת ספרד או מי מטעמה, שאם רק נמצא בה את שמנו - דרכנו לברצלונה, ברצלונה, מובטחת.

חלומות באספמיה

כמו רבים שאכן מצאו את שמם באותה רשימה (באיות הנכון, עוד, לא עם W כאחרון הערסים), מצאתי את עצמי שולח לפני כמה שעות מייל לג'ף מלכה, מי שמופיע כאחד המקורות לרשימה הכביכול רשמית הזו, חוקר, אקדמאי ומחבר הספר "גיניאולוגיה ספרדית", ומי שאחראי על המאגר האינטרנטי SephardicGen.com - אחד מהמקורות המצוטטים ברשימה ואחראים לרבים מהשמות המופיעים בה. במייל ביקשתי להבין מהי משמעות הרשימה מבחינה רשמית ואילו זכויות היא אמורה להקנות בתהליך החדש שאושר, ולהפתעתי קיבלתי את תשובתו של מלכה תוך שעות ספורות, והיא לא הייתה בדיוק מה שציפיתי (או רציתי) לשמוע, בלשון המעטה: "לא קיימת רשימה רשמית של שמות שפורסמה על ידי ממשלת ספרד. הרשימה שמסתובבת באינטרנט הורכבה ללא אבחנה על ידי "מישהו" משמות שהוא מצא באתר שלי ובאתרים נוספים. למיטב ידיעתי אין לממשלה הספרדית קשר לרשימה - וכך גם לא לי. התפוצה לה זכתה הרשימה, אם כך, יוצרת בלבול רב".

התגובה המלאה של ג'פרי מלכה:

There is no official list of names issued by the Spanish government. The list that is circulated on the Internet was indiscriminately compiled by "someone" from names he found on my and other websites. As far as I know the Spanish government has no connection with it and neither do I. The circulation of the list is therefore causing a great deal of confusion.

Those who are interested in acquiring Spanish citizenship based on prior Jewish ancestors who had lived in Spain need to contact the consulates and embassies of Spain for accurate details on how to proceed.

I've been told that the government of Spain requires a certificate from a Jewish community in Spain stating that the applicant is eligible but the Jewish community is not set up to do this and are reluctant to get involved. However I'm not sure of this.

I hope this helps.

Jeff Malka, 

"Sephardic Genealogy", 2nd ed., Avotaynu, 2009

Website: http://www.SephardicGen.com

אז מה היה לנו? הרשימה המפורסמת אינה רשמית, אינה מייצגת דבר, הורכבה על ידי גורם מטעם ארגון יהודי כזה או אחר (מחבר הרשימה לפי מסמך ה-PDF הוא אלכס סנטי פררו, שתפקידו מנהל מדור הייעוץ הגיניאולוגי, בארגון היהודי-ספרדי La Asociasión Coltural de Tarbut Shorashim, la Coltura de las Raíces Judías - אבל גם שמו של ג'פרי מלכה מופיע על גבי הרשימה, ולכן יש לקחת את ההפנייה בערבון מוגבל) שמניעיו אינם ברורים ואינה מאושרת על ידי הגורמים האקדמיים המצוטטים כאחראים לה או גורם כלשהו מאת "הספרדים" העלומים ש"פרסמו".

האם באמת לא טרח אף אחד במערכות החדשות הגדולות לבדוק את הדברים מול אפילו אחד מאותם גורמים מצוטטים, דרך האתרים וכתובות המייל, הנגישות לכל? האם מישהו לא חשב שמן הראוי לטרוח, לפני שמייצרים את תחושת הבהלה לדרכונים ושולחים את עדר הקוראים שוב ושוב לאותה רשימה, חסרת כל ערך וזורעת בלבול ודיסאינפורמציה?

ועם אלו משלבים ידיים מיד העסקנים ובעלי העניין - אלו שישמחו להעזר בפלטפורמה החינמית שהוגשה להם כדי למכור לנו שירותי ייעוץ לתהליך שעדיין לא נקבעו לו הקריטריונים הרשמיים, כלומר, אינו קיים עדיין.

הרשימה מככבת בבאנר העליון בMAKO, ש"מביא את הרשימה המלאה". של מה בדיוק?

אין מקום לעבודה עיתונאית כשיש באז סביב הנושא, התלהבות ויראלית ברשת החברתית וטוקבקים שוצפים, שפירושם חשיפות ששוות כסף. ומה לגבי קצת הגינות כלפי הקוראים? אולי מיליגרם בודד של בדיקת עובדות? אולי אלו לא דברים שצריך לנסות ולהמשיך לחפש במקומות שהפסיקו כבר מזמן למכור לנו ז'ורנליזם, ועסוקים בעיקר בלדחוף לנו ביטוח, קופונים, אופי לחם, דיאטות וייעוץ משפטי, תחת המותג הקדוש ובמורד הגרון.

"וטוקבקיסט קטן נוהג בם"